טמבור הפצות בע"מ נ' עפיף אבו נאג'י

פסק דין

בפני הוגש ערעור על החלטת כב' הרשמת אפרת הלר מיום 30.6.13 בתיק הוצל"פ 13-03234-04-2.

העובדות בקליפת האגוז;

המשיב הינו אביו ומעבידו של החייב בתיק ההוצאה לפועל 13-03234-04-2.

המערערת (להלן: "הזוכה") הגישה בקשה לחיוב המשיב (להלן: " צד ג " ) בתשלום חוב פסוק וזאת בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל.

כב' הרשמת קיבלה את טענות הזוכה והורתה להעביר כספים שניתנים לעיקול ממשכורתו של החייב ( אשר עבד בזמנים הרלוונטיים אצל צד ג' והינו בנו של צד ג') לידי הזוכה מיום הטלת העיקול ביום 16.5.10 ועד לפיטוריו ביום 1.11.11.

הרשמת דחתה את טענת הזוכה לפיה על צד ג' להעביר לזוכה כספי הפיטורין וזכויות סוציאליות כגון דמי הבראה; הרשמת כתבה בהחלטתה כי צד ג' לא שילם לחייב פיצויי פיטורין, אך כתבה כי אם מתכוון צד ג' לשלם לחייב הרי כספים אלו מעוקלים ויש להעבירם לתיק ההוצל"פ וכך כתבה:

" לא מצאתי לקבל את טענות הזוכה בדבר חיוב צד ג' בסכומים אשר היה עליו להעביר בגין פיצויי פיטורין וזכויות סוציאליות אחרות, לרבות דמי הבראה וכדומה שכן בהעדר הוכחה לכך כי צד ג' שילם את הסכומים בפועל לחייב איני יכולה לחייבו בתשלום הסכומים הנ"ל אך ככל שבכוונת צד ג' להעביר את הסכומים הרי שסכומים הנ"ל מעוקלים ועליו להעבירם לתיק זה."

על חלק זה בהחלטתה הוגש הערעור.

טענות הצדדים:

המערערת טוענת כי הרשמת טעתה שלא הורתה על העברת כספי הפיטורין לזוכה, וטוענת כי החלטת הרשמת מציבה מכשול בו צריך לחכות שצד ג' יחליט לשלם לחייב כספים ואז לחייב אותו להעבירם לתיק, מדובר בתוצאה אבסורדית שהרי אין לצד ג' כל אינטרס לשלם במצב זה כספים מכיוון שצד ג' הינו אביו של החייב.

צד ג' טוען כי החייב עבד אצלו לסירוגין ולכן לא מגיע לו פיצויי פיטורין, מה גם שההחלטה בדבר זכותו של החייב לתשלום פיצויי פיטורין הינה בסמכות ביה"ד לעבודה ולכן על הזוכה לפעול בערכאה המתאימה מאחר ומדובר ביחסי עובד מעביד.

צד ג' טוען כי המועד בו נבחנת השאלה מהן הזכויות העומדות לחייב כלפי המחזיק הוא מועד הטלת העיקול ( רע"א 1821/987 ניקו בדים בע"מ נגד בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נד(1) 773,794), מכאן שביום העיקול לא היה לחייב זכות כלשהי אצל צד ג'. הזכות הזו לפיצויים וזכויות סוציאליות טרם באה לעולם ולכן לא ניתנת לעיקול.

הזוכה – המערערת- טוענת כי הרשמת הטילה עיקול על פיצויי הפיטורין וזכויות סוציאליות ביום 20.12.12 ובמועד זה הזכות התגבשה ולכן יש לדחות את טענת צד ג', מה גם שעל החלטה זו צד ג' לא השיג ולכן אינו יכול להעלות טיעון של חובה לפנות לביה"ד לעבודה כעת.

הכרעה:

הדיון בפני כב' הרשמת היה דיון מעורב, הן על פי סמכותו מכוח סעיף 46 לחוק ההוצאה לפועל והן על פי סעיף 48 לאותו חוק.

מאז תיקון הוראות חוק ההוצאה לפועל, בקשה על פי סעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, הינה כדין בקשה בכתב, אין עוד צורך בדיון בדרך המרצה, הדבר מקל עד מאוד במסלול הבירור על פי סעיף 48. דיון במתכונת הזו, הינו אפשרי, אין חובה להגיש תחילה בקשה על פי סעיפים 46 ו- 47 לחוק ולזמן את צד ג' לחקירה, מאחר ואלה אינם תנאים מוקדמים להגשת בקשה לחיוב צד שלישי.

בקשה זו יכולה להיות עצמאית ונפרדת ועומדת בפני עצמה ויכולה להיות לאחר בקשה על פי סעיפים 46, 47 ויכולה גם להיות בקשה משולבת, יחד עם בקשה על פי סעיף 46 ו- 47.

אני מפנה בעניין זה לע"א 256/93 אשדוד בינדר בע"מ נ' סילבר תיווך.

ההליך לחיוב צד שלישי 'המערערת' לפי סעיף 48 (א) לחוק ההוצאה לפועל, הוא הליך "תביעה" בהליך מקוצר, המאפשר לנושה שפתח בהליכי הוצאה לפועל כנגד החייב ונפגע ממעשה צד שלישי שפעל בלא הצדק סביר בניגוד להוראת צו העיקול שנמסר לו, להיפרע מן הצד השלישי את נזקו.